גיאוגרפיה של האוכלוסייה במזה"ת
מה הקשר בין דמוגרפיה (מדע האוכלוסייה) לבין גיאוגרפיה (מדע העוסק בחקר המרחב והארצות)?
מדע הדמוגרפיה עוסק בתיאור השינויים המתרחשים באוכלוסייה. למשל האם האוכלוסייה במדינה מסוימת גדלה או קטנה? איך הדבר משפיע על המדינה? מה אחוז המהגרים מישראל למדינות אחרות? וכדומה.
הגיאוגרף משתמש בנתונים שמספק הדמוגרף כדי להסביר כיצד אותם שינויים במצב האוכלוסייה משפיעים על הסביבה והמרחב. למשל: הדמוגרף מצא שיש במזה"ת הגירה פנימית מהכפר אל העיר. הגיאוגרף ישתמש בנתון הזה כדי להסביר את תופעת "מדרג עיר הראשה" במזה"ת.
מושגי יסוד:
· דֵּמוֹגְרַפְיָה- חֵקֶר האוּכלוּסייה מבחינת הֶרכֵּבה, כַּלכָּלָתהּ, חינוּכהּ וכד'
· מִפקַד אוּכלוּסין - מִפקַד הנֶערָך מדי כמה שנים, על-מנָת לקַבֵּל מֵידָע בִּדבַר מַצב האוּכלוּסין בִּזמַן נָתוּן, והוא מסַפֵּק מֵידָע חֶברָתי וכַלכּלי.
· ריבוי טבעי – ההפרש בין מספר הנולדים למספר הנפתרים באוכלוסייה בשנה.
· פרמידת גילאים- ביטוי גרפי להרכב הגלאי של מדינה מסוימת, לפי מין ובזמן נתון. מהפרמידה אפשר ללמוד מה גודלה של האוכלוסייה וכיצד היא מתחלקת לפי מין וקבוצות גיל. מקובל לחלק את הפרמידה לשלוש קבוצות: ילדים וצעירים שאינם עובדים לפרנסתם (תלויים), קבוצת המפרנסים (גברים ונשים בגיל העבודה) וקשישים (גם הם שייכים לקבוצת התלויים), שהם אחרי גיל פרישה ולכן גם הם אינם עובדים לפרנסתם.
פרמידת גילאים מאוזנת היא כזו שהבסיס הרחב ביותר הוא של ילדים וצעירים אחריהם קבוצת המפרנסים והקבוצה הקטנה ביותר של קבוצת הקשישים.
פרמידת גילאים מתארת את מצב האוכלוסייה ע"פ קבוצות גיל בנקודת זמן מסוימת, אך אפשר ללמוד ממנה גם על הצפוי למדינה בעתיד.
לדוגמה: מה צפוי לקרות בעתיד במדינה בה תהיה שיש בה הרבה מפרנסים ובסיס צר יחסית של ילדים (מעט ילדים הרבה מפרנסים). במדינה כזו אין בעיות כיום (יש מספיק מפרנסים) אבל המדינה תהיה "בצרות" בעתיד היותר רחוק, משום שכאשר אותם מעט ילדים יהפכו למפרנסים הם יצטרכו לפרנס את השכבה הרחבה של המפרנסים של היום (שיהיו זקנים בעתיד ויהפכו לתלויים).
זכרו, כאשר מנתחים פרמידת גילאים צריך לשאול מה המצב כיום ומה צפוי לקרות בעתיד עם מצב יישאר כפי שהוא.
· פריון – מספר הילדים שאישה יולדת בימי חיה. כדי לשמור על גודל האוכלוסייה קבוע, שעור הפריון באוכלוסייה צריך להיות 2 ילדים (חישבו מדוע). דוגמה לחישוב הפריון הממוצע בקבוצת אוכלוסייה בה יש 4 נשים: לרינה יש 4 ילדים, לדנה 2 ילדים, לדורית אין ילדים וסופיה ילד אחד. החישוב: 4+ 2+ 0+ 1= 7. אם נחלק את מספר הילדים הכולל במספר הנשים נקבל את שעור הפריון בקבוצה כלומר 7/4= 1.75
· גידול דמוגרפי – חישוב הקובע מהו שיעור הגידול של האוכלוסייה בשנה מסוימת. במידה ותוצאת החישוב חיובית – האוכלוסייה גדלה. במידה והתוצאה 0 האוכלוסייה אינה משתנה. במידה והתוצאה שלילית האוכלוסייה קטנה. כיצד מחשבים את הגידול הדמוגרפי? ריבוי טבעי (מספר נולדים פחות מספר נפתרים) + מספר המהגרים לתוך המדינה – (פחות) מספר המהגרים מחוץ למדינה (הגירה שלילית). כדי לקבל את הנתון באחוזים מחשבים: 100 כפול הגידול באוכלוסייה לחלק לגודל האוכלוסייה.
· תוחלת חיים – שנות החיים של אדם מסוים. כאשר מחשבים את תוחלת החיים הממוצעת באוכלוסייה מחברים את הגילאים של כל האנשים שמתו באותה שנה ומחלקים במספרם. חשבו את תוחלת החיים הממוצעת של הקבוצה הבאה: יוסי (מת בגיל 70), אלי (מת בגיל 30), דינה (מתה בגיל 90), חנה (מתה בגיל 50).
צפיפות אוכלוסין ממוצעת – מספר התושבים הגרים בקילומטר מרובע. החישוב: מספר התושבים לחלק לשטח של המדינה. כמובן שנתון זה יכול להטעות משום שבמדינות רבות יש מצב שבו רוב האוכלוסייה מתגוררת בצפיפות באזור מסוים ולא מתגוררת באזור אחר. במצריים למשל רוב אוכלוסיית המדינה גרה בצפיפות רבה מסביב לנהר הנילוס. לכן נתון הצפיפות הממוצעת במצרים לא יהיה גבוה, למרות שרוב המצרים חיים בצפיפות גבוהה יחסית.
בעיית הריבוי הטבעי, מעגל העוני, וסכנת פיצוץ האוכלוסין במזה"ת
אמרנו שרמת הילודה במזה"ת גבוהה יחסית לעולם המערבי. הסיבות לרמת הילודה הגבוהה הם:
1. עוני – ילדים משמשים ככוח עבודה ובכך עוזרים בפרנסת המשפחה (בעיקר בחקלאות).
2. דת – הבאת מספר רב של ילדים היא מצווה דתית, בנוסף הדת אוסרת על שימוש באמצעי מניעה.
3. חברה – בחברות המסורתיות במזה"ת יוקרתה של האישה נמדדת במספר הילדים שיש לה.
4. השכלה – נשים לא משכילות מביאות יותר ילדים לעולם. נשים משכילות עובדות בד"כ מחוץ לבית ולכן יכולות להביא פחות ילדים. בנוסף, משכילות גם חשופות יותר לתפיסות מודרניות, המעודדות נשים להשתמש באמצעי מניעה ולתכנן את גודל המשפחה בהתאם ליכולת הכלכלית של המשפחה.
5. בטחון לאישה – עבור חלק מהנשים הילדים משמשים מעיין "ביטוח חיים" למקרה של גירושין (הילדים יכולים לפרנס את אימם ולהגן עליה).
רמת הילודה הגבוהה והירידה ברמת התמותה (בשל התפתחות הרפואה) גורמים לעליה בריבוי הטבעי במזה"ת. המשמעות האוכלוסייה גדלה בקצבים גבוהים יחסית (בין 1.5-3.5% בשנה). לעובדה שחלק ניכר מהאוכלוסייה הם ילדים (תלויים) – יותר מ 50% מהאוכלוסייה – יש משמעויות כלכליות וחברתיות.
משמעויות כלכליות וחברתיות של הריבוי הטבעי הגבוה במזה"ת
- נוצר נטל כלכלי כבד על המשפחות מרובות הילדים שמוציאות את רוב כספן על קניית מזון בסיסי.
- נטל כלכלי על המדינות שרוב תקציביהן משמשים לקניית מזון ולשירותים בסיסיים אחרים (חינוך, בריאות, תברואה). כתוצאה מהעומס שנוצר מתמוטטות המערכות הציבוריות (בריאות, רווחה, חינוך) ואינן יכולות לספק את השירותים לכל האוכלוסייה.
- נוצר עומס כבד על קבוצת המפרנסים, שאמורים לשאת על כתפיהם את פרנסת הילדים וחלק מהנשים (רק 30% מהנשים במזה"ת עובדות). נוצר מצב שבו 30% מהאוכלוסייה מפרנסת את שאר האוכלוסייה.
- עוני – הקושי של המשפחות, והמדינה לפרנס את שאר האוכלוסייה, יותר "מעגל של עוני". המעגליות היא זו: ילד שנולד למשפחה ענייה, בד"כ לא יזכה להשכלה ראוייה ולרכישת מקצוע ולכן הוא יהפוך עני בעצמו ויגדל את ילדיו במציאות של עוני.
סכנת פיצוץ אוכלוסין במזה"ת
אוכלוסיית המזה"ת הולכת וגדלה, מה יקרה בעתיד? האם תתממש תיאורית מלטוס האומרת שגידול מהיר באוכלוסייה יביא לרעב קיצוני, למלחמות על מזון ולמגפות כתוצאה ממחסור במזון וצפיפות?
עד היום תיאורית מלטוס לא התממשה, למרות הגידול העצום באוכלוסייה אין במזה"ת מלחמות על מזון, מים ואדמות חקלאיות. השאלה מדוע?
כנראה שהתשובה היא, שבגלל ההתפתחות הטכנולוגית של העידן המודרני, אפשר לגדל כמות מזון גדולה יותר על אותו גודל שטח, יש יותר מזון. בנוסף מדינות המזה"ת מקבלות סיוע כלכלי ומזון ממדינות מפותחות וזה מונע מצב של מחסור במזון בסיסי. התפתחות הרפואה המערבית מונעת התפתחות של מגפות (חיסונים).
במידה והמגמה של הגידול בריבוי הטבעי תמשך, אז יתכן שתיאורית מלטוס תתממש.
לפי התחזיות בתוך 30 שנה אוכלוסיית המזה"ת תוכפל, בשנת 2010 היא אמורה להגיע לכ- 428 מיליון תושבים. מאין ימצא לכולם מזון, מים, תרופות ועבודה?
כיצד אפשר להתמודד עם הבעיה של הריבוי הטבעי הגבוה?
הפתרון הטוב ביותר הוא לצמצם את הילודה. כיצד עושים זאת בחברה שהיא דתית והנורמות החברתיות שלה מעודדות ילודה? יש כאן קושי עצום, ובאמת מדינות המזה"ת הנוקטות במדיניות הגבלת הילודה, נתקלות בקשיים רבים, בעיקר באזורים הכפריים ובקרב האוכלוסייה הבלתי משכילה.
מדיניות הגבלת הילודה – היא שיטת פעולה בה נוקטות מדינות במזה"ת ובאמצעותה הן מנסות להקטין את הילודה, ובכך למנוע את קריסת המדינות.
הפעולות אותן נוקטות המדינות הללו:
1. פרסומות המעודדות נשים ומשפחות להביא פחות ילדים.
2. הקמת מרכזים לתכנון המשפחה, שם מלמדים כיצד להשתמש באמצעי מניעה.
3. פרסים לנשים המביאות פחות ילדים.
4. השכלת נשים – הקמת בתי ספר לבנות יסודי, תיכון, ולימודי מקצוע כדי לעודד נשים לצאת לעבודה.
למרות הקשיים ישנן מדינות שהצליחו להקטין את הריבוי הטבעי. מצרים היא דוגמה למדינה שיש בה ירידה בשיעור הילודה, עיראק, סוריה וירדן הן דוגמאות למדינות בהן שיעור הילודה עדיין גבוה מאוד.
הגירה פנימית
· הגירה פנימית- הגירה של אוכלוסייה בתוך המדינה (למשל מהכפר אל העיר)
במזה"ת קיימת תופעה של הגירה פנימית מהכפרים העניים אל הערים הגדולות. רוב המהגרים הם כפריים חסרי אדמה היוצאים אל הערים במטרה למצוא עבודה ולשפר את רמת חייהם.
ההגירה הפנימית אל תוך הערים גורמת לבעיות רבות:
- קריסת המערכות העירוניות (תחבורה, חינוך, ביוב, מים) בשל הצפיפות הרבה.
- עליה באחוז המובטלים.
- התפתחות שכונות עוני רוויות אלימות ופשע.
- תסכול, זעם וייאוש של מיליוני אזרחים שאינם מרוצים מתנאי החיים הבלתי נסבלים.
כיצד מתמודדות המדינות עם בעיית ההגירה הפנימית?
כדי להתמודד עם הבעיה של הצטופפות של תושבים בערים הגדולות, נוקטות מדינות המזה"ת במדיניות של פיזור אוכלוסין. המדינות מנסות לשכנע את תושבי הערים הגדולות לעזוב את הערים ולעבור לערים חדשות או מתפתחות. כדי לפתות אותם לעבור הם נותנים למי שמוכן לעבור הטבות בתחום הדיור והעבודה. למרות ניסיונות אלו, רוב תושבי המזה"ת אינם מוכנים בד"כ לעבור לערים קטנות יותר מפני שהם חוששים שלא ימצאו עבודה בערים הללו.
הגירה חיצונית
· הגירה חיצונית – מעבר של אוכלוסייה מארץ לארץ.
· הגירה שלילית, מצב שבו יש יותר תושבים העוזבים את המדינה מאשר תושבים המגיעים אליה.
לכל תנועת הגירה יש גורמי משיכה וגורמי דחיפה.
גורמי הדחיפה של ההגירה החיצונית מהמזה"ת (הסיבות שגורמות לאנשים לעזוב את מדינותיהם ולהגר לחו"ל):
עוני, רמת חיים נמוכה, מלחמות, אבטלה, גירוש (פליטות), אסונות טבע.
גורמי המשיכה להגירה החיצונית (הסיבות שגורמות למהגרים להמשך לארצות מסויימות):
רמת חיים גבוהה יותר, זמינות של עבודה.
כווני תנועות ההגירה המרכזיות במזה"ת:
- ממצריים, לבנון, סוריה, הרשות הפלסטינאית ← לערב הסעודית ולמדינות המפרץ. גורם המשיכה במקרה זה הוא, עבודה בשדות הנפט, במפרץ הפרסי. רובם של המהגרים הם עובדים זמניים, המגיעים ללא משפחותיהם. הם שולחים למשפחות מידי חודש כסף.
- מטורקיה ← לגרמניה. המחסור בעובדים לא מקצועיים בתעשייה ובשרותים (ענף המלונאות למשל) בגרמניה ובשל מדיניות ההגירה הליברלית של גרמניה עד שנות ה 90 למיליוני טורקים להגר לגרמניה. רוב המהגרים חזרו לבתיהם לאחר כמה שנים של עבודה, אך רבים גם נשארו ואף צרפו את משפחותיהם אליהם והפכו במשך הזמן לאזרחים גרמנים.
הנזק שיש בהגירה חיצונית למדינה
בהגירה הפנימית ישנה תועלת לאדם ולמשפחתו הקרובה, אך יש בה גם נזק, בעיקר למדינה ממנה הוא היגר.
התועלת היא עליה ברמת חיים, המהגר שולח כסף למשפחתו הענייה שנשארה מאחור, דבר שמקל על המדיה שצריכה לדאוג לפחות משפחה ענייה ובנוסף כסף זר נכנס למדינה.
הנזק הוא, שמי שמהגר בד"כ צעיר, ובעל השכלה מקצועית שנרכשה על חשבון המדינה. יוצא מכך, שהמדינה השקיעה כספים בחינוך והכשרה מקצועית של הצעירים וכאשר הם בוגרים הם עוזבים את המדינה ומשאירים מאחוריהם משפחות עניות ללא מפרנסים צעירים, דבר היוצר נטל כלכלי על המדינה. לתהליך הזה אנו קוראים "בריחת מוחות".
שיעורים מוקלטים מאתר מט"ח בנושא גאוגרפיה של האוכלוסיה
