יום חמישי, 22 באוקטובר 2009

עבודתו של יואב גולן (יא3) על המים במזה"ת


1. סיבות למחסור במים במזרח התיכון:
- סיבה דמוגרפית: התפוצצות אוכלסין- אוכלוסיית המזרח התיכון גדלה בקצב מהיר, והכפילה עצמה פעמיים בין השנים 1900-1980 ותכפיל עצמה שוב בעוד כ30 שנה.
עקב כך גדלה צריכת המים של במדינות(שתיה, השקיה, תעשיים וכו').

-עלייה ברמת החיים של של התושבים במזרח התיכון- ברוב במדינות חלה עלייה ברמת החיים של בתושבים, עליה כזו מעלה את צריכת המים של התושבים(השקייה שתיה תעשייה בריכות וכו').

-בצורות- השינויים האקלימיים באזור הים התיכון גרמו לשנות בצורת ולירידה בכמות המשקעים. הירדה בכמות המשקעים פגעה במקורות המים.

2. הנילוס מתנקז משתי נהרות- הנילוס הכחול מאתיופיה, והנילוס הלבן מסודן שמקורתיו באוגנדה. הנילוס זורם לכיון צפון, לכיון הים התיכון ועובר בסודן ומצרים בדרך לשם.
(עובר במדינות: מצרים סודן אתיופיה אוגנדה).
"שיגיונותיו" של הנילוס הם ש82 אחוז מן כמות המים מגיעים לנילוס בחמשת חודשים הקיץ ויתרת 18 האחוזים מגיעים בשאר שבעת חודשי השנה. לכן המצרים הקדומים עיבדו את האדמה רק פעם בשנה אחרי הגאות.(בתקופת חמשת החודשים).

3. סכר אסואן-
יתרונות:
- הפסקת השיטפונות של הנילוס ואספקת מים סדירה בכל השנה.
- יצור חשמל בשיטה הידרואלקטרית.
- אגם נאצר, שנוצר כתוצאה מעצירת המים משמש כאתר תיירות.
- הרחבת השדות החקלאיים באזור.
הגדלת כמות המים שנאגרה.

חסרונות:
- הסכר גרם לעצירת אדמת הסחף הפורייה שהנילוס מביא. הדבר אילץ את החקלאים המצרים להשתמש בחומרי דישון, שיש להם עלות כספית והם מזהמים את הסביבה.
- עצירת הסחף גרמה למחסור בטיט, חומר גלם בתעשיית הלבנים במצרים.
- הסכר גרם לצימצום בהספקת החול לדלתא וכתוצאה מכך נהרסו החופים מצפון לדלתא, המחסור בחול גרם להתחזקות עוצמת הגלים ולהרס ובנוסף גרם להמלחת מים התהום באזור הדלתא.
- עצירת הסחף פגעה גם בענף הדגה (מינרלים לא הגיעו לשפך הדלתא וגרמו לפגיעה בשרשרת המזון הימית).
- כמות המים העצומה באגם נאצר, גורמת לאיבוד 12 מיליארד מטר מעוקב מים בשנה בשל אידוי וחלחול.

4. אתיופיה אינה מנצלת יותר מידי מים מנהר הנילוס אך יש לה תוכניות לבנות סכרים על הנהר ואם הם יעשו פעולה זו פירושה הפחתת כמויות המים שיגיעו למצרים.
דבר זה ישמש סיבה טובה למצרים לצאת למלחמה כנגד אתיופיה.
בעיות נוספות: המלחת המים וזיהומם בשל שאיבת יתר.


5. נהר הפרת מתחיל בשני יובלים האחד מורט סו – מתחיל כ 80 ק"מ מדרום מזרח להר זרום שבטוריקה המזרחית, האחר קרה סו גם הוא בטוריקה למרגלות אררט, משם יוצא הנהר אל מישורי הג'יזרה של סוריה ומקבל שם את מימהם של עוד יובלים, אחר כך ממשיך את דרכו ללא כל תוספת מים עד שנפגש עם נהר החידקל.

נהר החידקל שאורכו הכולל 1850 ק"מ מתחיל בהרי ארמניה סמוך לאררט וליובל של הפרת מורט סו, משם החידקל ממשיך במקביל להרי הזגריס וממשיך ומישורי עיראק עד מפגשו עם הפרת.
ביחד יוצרים שני הנהרות את נהר שאט אל ערב הנשפך למפרץ הפרסי.

על נהר הפרת יש סיכסוכים בין טוריקה, סוריה ועיראק, כל מדינה הקימה סכרים בשביל ליצור חשמל ולאגור מים מבלי כל התחשבות או רשות משאר המדינות שבהם בנהר עובר.

6. סכר אתא טורק, הוא אחד הסכרים הגדולים בעולם הנמצא בטוריקה. סכר זה לא נועד רק כדי להפיק חשמל אלא גם לאגירת מים להשקייה. הוא מאפשר לאגור 48 מילארד מ"ק של מים (פי 12 מקיבולת הכנרת).
לא פלא שסכר זה הוא מקור למתח גדול בין טוריקה וסוריה, שכן כל טיפת מים שתאגר בסכר ותועבר להשקייה בטוריקה תיהיה על חשבון כמות המים שהייתה בעבר מגיעה לסוריה ועיראק.
הסכר יצר אגם גדול שנערכים בו פסטיבלי ספורט ימי כחלק מפוריקט "דרום מזרח אנטוליה" שנועד לפתח את האזור, לעלות את רמת חייהם של המקום ואת הכנוסתיהם.

7. התפלת מים – שיטה שבה מפיקים ממים מלוחים (מי ים, מי אקוויפר מלוחים) מים מתוקים המשמשים להשקייה ושתיה.
יתרונות:
- בעזרת שיטה זו לא צריכים לדאוג יותר לבעיית המים, שיטה זו יכולה לבטל את המחסור במים.
- מים באיכות טובה ללא תלות בעונות השנה או בכמות המשקעים במדינה.

חסרונות:
- יקר מאוד להתפיל מים, וברוב מדינות העולם זה פשוט לא משתלם.

מיחזור מים – תהליך שבו מטהרים את מי הביוב, ומשתמשים בהם שנית להשקייה בלבד.
יתרונות:
- חסכון גדול במים, שימוש במים המטוהרים להשקייה.
- פיתרון למי הביוב הגורים לצחנה, יכולים לזהם את מי הטהום ולגרום לאוכלוסייה לחלות במחלות קשות.
חסרונות:
גם תהליך זה הוא תהליך יקר ולא כל מדינה יכולה להרשות לעצמה לבצע תהליך זה.
השקיה במי קולחין (מי ביוב מטוהרים) מזהמת את מי התהום וממליחה את הקרקע.


8. יבוא מים לא יכול להיות הפיתרון לבעיית המים במזה"ת מכיוון שתהליך זה מעורר קשיים כלכלים ומדיניים.
מדינה המייבאת מים נעשית תלויה במדינה המיצאת מים. תלות זו גדולה בהרבה מהתלות הקיימת ביבוא נפט, שכן מדינות רבות מייצאות נפט ואילו יבוא מים הוא עניין חד המחייב בניית מתקנים מיוחדים שאינם מצויים במדינות אחרות.
בקושי השני הוא קושי העברת המים יש צורך בצי ספינות כדי להעביר כמויות אדירות של מים, לדוגמא מצרים זקוקה לשבעה מילארד מ"ק של מים בחודש (משקל מ"ק מים = 1 טון)
לכן זה לא ריאלי ולא ניתן להעלות על הדעת שמצרים תוכל, פיזית וכלכלית לייבא כמות כזאת של מים.


9. אקוויפר (הגדרה מילונית) - חלל תת אדמתי המכיל מי תהום.
אקוויפר הינו שכבה גאולוגית האוצרת ומוליכה מים הניתנים לשאיבה.
בישראל מצויים שלושה אקוויפרים עיקריים: אקוויפר החוף, : אקוויפר ההר , ו: אקוויפר החרמון. מי האקוויפרים נשאבים ומנוצלים לצורכי האדם.
אקוויפר בין לאומי- אקוויפר החוצה אותו גבול בין שתי מדינות או יותר, שכל אחת מהן תורמת לו מים, או אם הוא מקבל מים עיליים הנקווים אליו מאגן ניקוז בין לאומי.

10. סיבות לזיהום אקוויפרים:
- חדירה או חילחול של מי ביוב לאקוויפר.
- חילול פסולת, לדוגמא בטריות הנשלכות לפח ולא למיחזור מחלחלות ומתפרקות באדמה עם הגשם ומגיעות לאקוופרים או מזהמות אותו.

סיבה נוספת לפגיעה באיכות האקוויפרים היא המלחה של האקוויפר.
המלחה-מצב שבו מי השתיה מכילים אחוז גבוה של מלחים.

גורמים להמלחה:

- שאיבת יתר ממאגרים עיליים או ממי התהום.
- חדירת מי ים אל מי התהום בגלל שאיבת יתר.



11. הסכם המים בין ישראל לירדן עוסק בשני נושאים:
הראשון, אגן הירדן והירמוך, והשני מי התהום בערבה.
לפי ההסכם ירדן תקבל מישראל, באופן ישיר ועקיף כ- 55 מיליון מ"ק בשנה הצפון הארץ עבור סיועה לירדן ליצר כ 100 מיליון מ"ק נוספים בשנה.
ישראל תקבל מירדן עפ"י ההסכם כ 10-20 מיליון מ"ק מי תהום בערבה.
ייחודו של ההכם הוא בגישתה הנדיבה של ישראל כלפי תריכה של ירדן הצמאה למים והרצון לסייע לה במצוקתה. ישראל מעבירה מי ירמוך לכנרת בחורף על מנת להחזיר לירדנים את המים בקיץ, בשעה שממלכת ירדן שרויה במצוקת מים חמורה.
הנדיבות מתבטאת בכך שיראל היתרה לירדנים לבנות סכרים, אחד על הירמוך והשני על נהר הירדן, על מנת שירדן תוכל לנצל יותר מי שיטפונות או עודפים.
עוד סעיף שהיה שהסכם, הוא ההבטחה של ישראל להשתדל ולנסות לגייס כספים לירדנים להקמת מתקני מים בירדן(מתקני התפלה ומתקני העברה) ולהחזקתם.
עד שיימצא הסכום הנחוץ מעבירה ישראל מים לירדן כמחווה של רצון טוב לעזור למדינה הצמאה.